טיול עצמאי לסין – זיוה, גיורא, זיוה ואמנון – אפריל 2012

תה ואורז יש בסין, אך אין מזלג ואין סכין, ואת האוכל- מה לעשות, אוכלים פשוט בשני מקלות.
עם בשר ואטריות, אפשר איך שהוא לחיות אבל מרק? ואורז חם? צריך דיפלומה מן הסתם.
אם בתחילה האורזים, איך שהוא בכייף עולים, את האחרונים תופסים, רק כשהם כבר עייפים…
והנודלס – או בשמם, אטריות בפי העם, מתנהגות כנחשים ומהמקלות בורחים,
וזהו קרב אלמנטרי, סיזיפי קולינארי – עד שמלצר אחד חכם, מצא פתרון די מחוכם
פשוט הביא מזלג ליד, והקרב נגמר מיד, מה שמוכיח לכולם, שהסינים – עם חכם.
חוץ מזה האוכל כאן מיוחד ומגוון: בבוקר – אטריות חמות, מיני בשר ותוספות
חלב סויה ותה מר, ואין גבינות ויוגורט קר, גם הלחם לסוגיו אינו מופיע במדף
אך כנראה שהם צודקים, עובדה – אין סינים שמנים!!
כשאוכלים במסעדות, צריך דמיון מאגדות, כי התפריט כמעט תמיד, כתוב שם אך ורק סינית.
אחרי דיון של שעתיים, שהתנהל רק בידיים, הזמנו ברווז מסצ’ואן וקיבלנו צפרדע ברוטב יונאן,
כי אמרנו: גע גע גע והסיני שמע: קווא קווא קווא ומיד שאג מקצה האולם: “מיו צ’ו קווא קווא מולם”
שזה אומר בתרגום חופשי, (אחרי שבדקנו במילון סיני) “יש כאן שני זוגות צרפתים, לשולחן שתיים – רגלי צפרדעים” אז אכלנו צפרדעים והרגשנו צרפתים!!
ובעניין הנהיגה, חוקי תנועה הם המלצה, כולם פה נוהגים מהר, ואף אחד לא מוותר,
חותכים את כל המסלולים, ממש פחד אלוהים. כולם מצפצפים פה, אם צריכים וגם אם לא,
מסקנה: שהסינים מאוד מאוד בררנים והם קונים מכוניות לפי איכות הצפצפות.
מי שמצפצף חזק יותר, סימן שהוא לא מוותר ואפילו אוטו למבורגיני, ייתן כבוד לרכב מיני
אם צפצופו של מיני זה, בעוצמתו עליו עולה…
עד כאן – סיפורים מסין, מארצו של צ’אן סו לין ולא על חומה ופגודה ולא על חיילי הטרקוטה,
כי אכילה ונהיגה, אומרים הרבה על האומה ואם כל כך הרבה סינים ככה אוכלים ונוהגים
כנראה שהם צודקים כי עם הרוב לא מתווכחים…

facebook
youtube
contact us
contact us