רפואה סינית – נעמה דור

הרפואה הסינית נקראת במערב רפואה אלטרנטיבית או רפואה משלימה אך למעשה זאת דרך טיפול עתיקת יומין עם היסטוריה ארוכה. אחד מזרמי הרפואה שהיו נהוגים בחצר הקיסר המורכב מאוסף תורות ושיטות רפואה שעם השנים השתנו והתאחדו עם הרפואה הרשמית וחלקם ממשיכים להתקיים במקביל.
בתרבות הסינית בכלל וברפואה בפרט, ההתייחסות אל הגוף היא כאל מערכת אשר צריך לשמור ולהבין את כללותה כדי לטפל בחלקיה. חיי היום – יום של כל אדם בסין מבוססים על תחזוקה יומיומית שוטפת של הגוף על פי הנחיותיה של הרפואה הסינית.
האמונה היא שמקור הצ’י (אנרגית הגוף, ראו הסבר למטה) הוא בכליות ומאחר שהכליות הן השער לקיבה, תזונה נכונה מאפשרת את העלאת רמת החיסון של הגוף. דבר זה קשור קשר הדוק למטבח הסיני ולעונות השנה. כל סיני יודע מהם המאכלים שמחממים או מקררים את הגוף, המאכלים שמותאמים לעונות השנה וישנה הקפדה על השילובים הנכונים בעונות הנכונות.
טיפול אצל רופא הוא אינו חד פעמי או אקראי, אלא מערכת יחסים ארוכת שנים בין הרופא והמטופל ומשפחתו לענפיה. כאשר נזקקים לעזרתו של הרופא, הרופא הסיני לא ייתן מענה לבעיה ספציפית, אלא יבדוק את המערכת כולה כדי לתת פתרון. אין פתרון מקומי. מומחיות הרפואה הסינית אינה רק בעזרה בריפוי ממחלות אלא בעיקר במניעתן. רופא טוב יחשב זה שמטופליו לא חלו ושילמו לו כל זמן שהם בריאים! בסין המסורתית היה מקובל שרופא שחולה שלו נפטר הדליק עששית בפתח מרפאתו, לכן נהגו הסינים לומר “היזהרו
מרופא שהיכלו מואר”. רופא סיני לא יאמר “אני ריפאתיאת החולה”, אלא “אני עזרתי להתרפא”. על פי התורה הסינית הנטייה הטבעית של כל גוף היא להבריא, והצ’י, לא הרופא, הוא המרפא.

נגיעות מההיסטוריה: האגדה מספרת שלפני שנים רבות, אחד מהקיסרים שהיה על סף עיוורון, טייל בגנו, מעד, ברכו נתקלה בסלע חד וראייתו שבה אליו. הוא נתן הוראה לאנשי חצרו לחקור את התופעה והללו מצאו 670 נקודות, שלכל אחת יש מיקום מוגדר והשפעה ייחודית. בנוסף גילו שאין צורך בפציעה אלא די בדקירה קטנה. התברר שאותן נקודות פזורות בצורה שאינה אקראית אלא לאורך קווים מסוימים שזהים בצד הימני והשמאלי של הגוף. כל קו כזה (=מרידיאן, תעלה) משפיע על איבר או על תפקוד מסוים בגוף. מידע זה הוביל לשימוש נרחב לשם עזרה בריפוי מחלות.
החל מהמאה ה – 1 לפנה”ס, תקופת שושלת חאן, יש ניסיון להבין את העולם ואיך הוא פועל, ומתוך זה איך בנוי

הגוף ואיך הוא פועל. לפי האמונה הסינית העולם פועל על פי חוקים קבועים ושומר על הרמוניה ואיזון פנימי. הקשר בין הגוף והנפש ובין האדם והטבע הם יסודות חשובים ומרכזים. ישנה מערכת גומלין בין האיברים בגוף. מחלה היא סימפטום לבעיה שקיימת באחד מהאברים הקשורים לאותה שרשרת. למשל: בעיה בעור = בעיה בריאות.
ההיסטוריון הסיני, סה מה צ’יאן, שחי במאה ה – 2 לפנה”ס כותב בספריו כי השימוש במחטים הראשונות היה במחטים עשויות מאבני צור חדות, קני במבוק מחודדים ובעצמות דג חדות. לאורך השנים המחטים משתכללות וכיום השימוש הוא במחטים מפלדת אל – חלד.
עד למאה ה – 8 – 9 נחשב מקצוע הרפואה כמקצוע נחות, שאינו הולם את בני המעמד הגבוה, נחות מבחינת הידע ומבחינת רמתו, מקצוע חופשי לא מוסדר. העוסקים בו נתפסו כעוסקים במקצועות שוליים כמו: אסטרולוגיה, קריאה בכף היד ואחרים, מקצועות שקיבלו יחס מזלזל.
במאה ה – 10, שושלת סונג (960 – 1279), מתרחש שינוי בתחום הרפואה, והרפואה הסינית עוברת מהפכה שמשפיעה על כל חלק שבה. החל מהיחס אל הרופא ומעמדו, הלאה למוסדות ללימוד תחום זה, אל החומר העיוני והפרקטיקות, איסוף החומר וכו’. השינוי מתקיים משום שקיסרי סונג עצמם מגלים עניין אישי ברפואה ועל ידי כך מביאים ללגיטימציה לעסוק בנושא. הטאבו מוסר ויותר אנשים מתעניינים בתחום.
שושלת הסונג, שנחשבת לתקופה מוצלחת מבחינה כלכלית, מביאה לשינוי בחיי היום יום. המעבר ממשק אוטורקי (סיפוק צרכי הקיום בצורה עצמאית ללא השענות על מקורות חיצוניים) למשק מתמחה, פיזור דמוגרפי שונה מהעבר ומעבר גדול של אוכלוסיה מהצפון לדרום המדינה, שם נמצא מקור העושר הכלכלי, מביא לגידול באוכלוסיה ולתהליך עיור גדול שמביא את התחלואים האופיניים לעיר: צפיפות ומחלות שונות. במקביל, מס’ מגפות שפורצות במאה ה – 11, כנראה משום המעבר דרומה שהביא לחשיפה אל מחלות חדשות, מפגש עם מזג אוויר חדש ותהליך עיור הגדל. כל אלו מביאים את הקיסרות לפעולה משום החשש של איום על שלטונם.

שושלת הסונג, שנחשבת לתקופה מוצלחת מבחינה כלכלית, מביאה לשינוי בחיי היום יום. המעבר ממשק אוטורקי (סיפוק צרכי הקיום בצורה עצמאית ללא השענות על מקורות חיצוניים) למשק מתמחה, פיזור דמוגרפי שונה מהעבר ומעבר גדול של אוכלוסיה מהצפון לדרום המדינה, שם נמצא מקור העושר הכלכלי, מביא לגידול באוכלוסיה ולתהליך עיור גדול שמביא את התחלואים האופיניים לעיר: צפיפות ומחלות שונות. במקביל, מס’ מגפות שפורצות במאה ה – 11, כנראה משום המעבר דרומה שהביא לחשיפה אל מחלות חדשות, מפגש עם מזג אוויר חדש ותהליך עיור הגדל. כל אלו מביאים את הקיסרות לפעולה משום החשש של איום על שלטונם.
תחת חסות הקיסרות מתבצעים כמה פרויקטים שמקדמים את תחום הרפואה. הפרויקט הגדול והחשוב נעשה במאה ה – 11, ובו ממסדים ומסדירים את נושא הדיקור, האקופנטורה. עד לתקופת שושלת סונג היתה סכנת חיים בביצוע דיקור וזאת משום שלעיתים המדקרים היו לא מקצועיים ודקרו את המטופלים במקומות לא נכונים והביאו למותם. הקיסר ממנה את WANG WEI YI, פקיד ממשלתי ורופא כדי להביא לאחידות בין האסכולות השונות וכדי לערוך את כל הידע שקשור לרפואה הקלאסית. בנוסף הוא יוצר מודל מברונזה שעליו פרוסות נקודות הדיקור ועליו מתאמנים התלמידים לפני שהם יוצאים לדקר מטופלים.
פרויקט שני הוא תחום הבחינות והחינוך. גם הוא במהלך המאה ה – 11, הקמת אוניברסיטה רפואית חדשה כחלק ממערך החינוך הכולל של הבחינות הקיסריות. נטבע מושג חדש RU YI = הרופא המלומד. הרופא נתפס אחרת, המקצוע כבר אינו בזוי ונחות אלא נחשב לחשוב והרופא נתפס כחלק מהמלומדים של התקופה.
פרויקט נוסף הוא הקמת משרד לעריכת ספרי רפואה. פרויקט כינוס הידע הקיים ואיגודו בספר תרופות המכיל את הידע הקיים ברחבי סין על תרופות שונות ומביא לאחידות בנושא. התוצאה היא ספר הכולל כמות גדולה של תרופות שונות. המשרד הקיסרי מוציא סה”כ עשרה ספרים שמאגדים את הידע הקיים והללו הופכים להיות מאוחר יותר בסיס הידע הקבוע בלימודי הרפואה.
הדפוס, שכבר קיים בתקופה זאת, עוזר בהפצת הידע לכל חלקי סין ועלות הספרים הנמוכה מהעבר מאפשרת נגישות לכל אחד.

במאה ה – 11, 1076, בעיר קאיפנג, בירת סונג הדרומית, מוקם בית מרקחת ראשון שמטרתו להביא אחידות בשוק התרופות הפרוץ. במקום נמכרות תרופות בדידות ולא פורמולות. עם הזמן נפתחים כ – 70 סניפים נוספים בפריפריה.
במאה ה – 12, מוקמים מוסדות ציבוריים לטיפול בחולים: בתי מרקחת, בתי בריאות הציבור, בתי חולים, בתי תמחוי וכד’. במטרה לפתור את צרת חסרי הבית שמסתובבים בעיר.

במהלך המאה ה – 12 תחום הרפואה מכנס אליו את הידע ויוצרים אחידות בנושא, דבר שמביא לקפיצה גדולה בתחום זה. אך במקביל מתחיל תהליך של ביקורתיות, עולות שאלות וספקות האם הטקסטים הקיימים נותנים מענה לכל הצרכים והדבר מביא לבדיקה מחודשת של כל החומר. לראשונה מעלים תהיות בנוגע לידע הקיים ומתחילים לבדוק אותו. קיימת הבנה שהמידע הקיים אינו נותן מענה מלא ותשובות על התמחויות ספציפיות למשל בנושא גוף האישה. אין התייחסות למחלות או התייחסות לגוף על פי מין מסוים. לראשונה בהיסטוריה הסינית יש התפצלות לתחומי רפואה ספציפיים וישנה פריחה בנושא זה.
במאות הבאות עובר תחום הרפואה שינויים ועדכונים שונים עד שבתחילת המאה ה – 20 הוא מוצא מחוץ לחוק משום האי-סדר והארגון שבן. אך דווקא מהלך זה מביא לבחינת הנושאים שבו ולארגון התחום מחדש ולהחזרתו למרכז הבמה של הרפואה.
כיום נוכל למצוא בבית חולים סיני רפואה סינית משולבת עם הרפואה המערבית כאשר הדגש הוא על אורח חיים נכון.
הכל קשור להכל, חלקים נוספים מעולם הבריאות והרפואה בסין

כמה מושגי יסוד:
יין – יאנג (YIN – YANG):  שני כוחות היסוד של הטבע. ה-יין, הוא היסוד הנקבי בעל תכונות פנימיות: חושך, קור, סטטיות, התכווצות, נטייה פנימה, ארץ, עצב וכו’. וה-יאנג, היסוד הזכרי, בעל תכונות מוקצנות: אור, חום, תנועה, חיצוניות, שמיים, שמחה. בכל אחד מהיסודות ישנו גרעין מהשני, והללו כוחות שמשלימים זה את זה ומגדירים זה את זה. ללא האחד השני לא קיים.
צ’י (QI): האלמנט הבסיסי שמרכיב כל דבר ביקום. מקור החיים, האנרגיה הבסיסית של כל דבר ביקום, הדבר שמחייה אותנו. הגוף, על פי הרפואה הסינית, הוא מערכת הבנויה משני מרכיבים: הגוף הפיזי והצ’י, כוח החיים. אין חיים ללא צ’י ואין בריאות ללא זרימה תקינה של צ’י בגוף.
במאה ה – 1 לפנה”ס כאשר מופיע בטקסטים המונח “צ’י”, ההתייחסות היא כנראה לדם או לרוח שעוברים בתעלות בגוף ומשמש כמקור החיים. אך הטקסטים מהמאה ה – 1 לספירה השימוש במונח “צ’י” מקבל משמעות חדשה, של אנרגיית חיים, וכבר אין התייחסות לדם.
ציטוט מאת וואנג צ’ונג: “הצ’י מרכיב את הגוף האנושי, בדיוק כשם שמים נהפכים לקרח. כשם שמים קופאים לקרח, כך גם הצ’י נקרש ויוצר את גוף האדם. כשהקרח נמס, הוא הופך למים. כשהאדם מת, הוא נהפך שוב לרוח. זה נקרא רוח כשם שקרח שנמס נקרא מים.”
תנועותיו של הצ’י מושפעים משינויי מזג אוויר, תזונה, חילופי עונות וכו’. הרפואה הסינית מבוססת על תצפית

והתבוננות על הצ’י, זרימתו, תנועתו ועל איזונו. הצ’י הבסיסי הוא זה שנולדים איתו. מקורו בכליות והוא אחראי למעגלי החיים ובעיקר להתבגרות ולזקנה. בד”כ אבחון אצל רופא סיני יתייחס לכליות ותפקודם. הצ’י “האחר”, הינו צ’י שמגיע מהאוכל שאיתו אנחנו מזינים את גופנו, לכן ישנה חשיבות גדולה לנושא התזונה. הצ’י זורם במרידיאנים, מערכת תת קרקעית, המאפשרת לו לנוע בחופשיות בין חלקי הגוף השונים.
הסינים הגדירו את המרידאנים ואת זרימת הצ’י לפי הנוף היומיומי שסבב אותם, מערכות ההשקיה של טרסות האורז, מערכת של שתי – וערב ולא אורך- רוחב. כדי לתת מראה יותר ויזואלי, דמיינו את המערכת התת-קרקעית שנמצאת מתחת לעיר, הרכבת תחתית, חוטי חשמל, טלפון, גז, ביוב וכו’. העיר היא מה שעל פני השטח, אך “בריאותה ” תלויה בתקינות המערכת התחתית. כך גם גופנו. כאשר הצ’י זורם בחופשיות, כל אברי הגוף יפעלו כשורה, כאשר יש חסימה, האטה בזרימת הצ’י או ירידה בכמותו, אפשר לצפות לתקלה באחד מחלקי המערכת: דלקת, כאב, התנפחות וכו’.

חמשת האלמנטים ( WU XING = FIVE MOVEMENTS / PHASES): חמישה ביטויים שונים של הצ’י: מים, עץ, ברזל, אדמה ואש. בכל יסוד בא לידי ביטוי הצ’י בצורה ספציפית. כל יסוד בונה ומזין יסוד אחר. כאשר יש עודף/חוסר בהזנה, משתבשת הזרימה ההרמונית במעגל ונגרמת מחלה. (המים > מצמיחים עץ, העץ > חומר גלם ליצירת אש, האש > יוצרת אפר ואדמה, בעמקי האדמה > נוצרת מתכת, המתכת בעמקי האדמה > מחזיקה את מי התהום להמשך צמיחת העץ.) מנגד ישנו המעגל שמבקר ומחליש יסוד אחר. מעגל שבו המים מכבים את האש, האש מחסלת את 
המתכת, שלוקחת את מקומו של העץ, שלוקח את מקום האדמה בגדילתו שמכסים את שטח המים.
ההיבט הכללי יותר, הדאגה שאף יסוד לא יחרוג מגבולותיו. יסוד אחד עלול להשתלט על אחר, ומחליש את תפקודו, מצב העלול לקשיים בזרימה אנרגטית ולחולי. המטרה היא להביא איזון בגוף וברוח.
כל אלמנט קשור לעונה מסוימת: מים=חורף, עץ = אביב, אש = קיץ, אדמה = סוף קיץ, מתכת =סתוו. חלקם יאנגים וחלקם יינים. לפי הפילוסופיה הסינית כל עוד המערכת מאוזנת, האדם בריא, ברגע שיש יציאה מאיזון הגוף מאותת. חוסר איזון בין האיברים או חוסר איזון בכלל לאורך זמן, יביא לחוסר איזון גופני ולמחלה בגוף האדם.
הצ’י זורם במרידאנים (=תעלות=אפיקים). ובגוף ישנם כ – 365 נק’ על המרידאנים שמשמשות לדיקור. מיקומם אינו מקרי, דקירה או לחיצה בנקודה המדויקת מעוררת את זרימת הצ’י באותו אפיק ועוזרת לגוף להירפא.
ספר “הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב”: הינו הבסיס לידע בנושא הרפואה הסינית. הועלה לכתב במאה ה–1 לפנה”ס אך הידע שבו מיוחס לתקופה קדומה יותר. הקיסר הצהוב הינו קיסר מיתולוגי המתוארך לתק’ 3,000 לפנה”ס, והספר נכתב על סמך תורה שבע”פ שמשויכת אליו ומסכם את הידוע עד אז.
על פי הרפואה הסינית כדי להגיע לרמת חיים טובה יש לציית לחוקים, והחוקים הם חוקי הטבע, “החכם לא יזנח את חוקי הטבע, גם כשיוצר חוקים לעצמו”. ציטוט מהמאה ה – 2, צ’י בו שמצחיק לראות עד כמה הקטע הזה עדיין רלוונטי! “בעבר היתה הסתפקות במועט אכילה ובשתייה. שעות ההשכמה של האנשים והשעות שפרשו לשנת לילה היו סדירות ולא חסרות ספר ופרועות. כך נהגו האבות הקדמונים לשמור על אחידות בין גוף לנפש, כאילו כדי לשמור על השפע המוצע להם בצורה מלאה, וכך חיו מאה שנים לפני שמתו. כיום אנשים אינם עוד כאלה. המשקה שהם שותים הוא יין, והפזיזות היא חלק מהתנהגותם הרגילה. הם נכנסים לאהבה במצב של ערפול חושים. התשוקות מתישות את כוחות החיים שלהם… הם אינם יודעים איך לספק את עצמם. הם מיומנים בשליטה על רוחם… מסיבות אלה הם מגיעים רק למחצית ממאה השנים שלהם ואז מתחילים להתנוון”
הרפואה הסינית המסורתית מתחלקת לארבעה ענפים מרכזיים: רפואת צמחים (פורמולות שונות), אקופונקטורה (דיקור), מסאג’ סיני וצ’י-גונג (סוג של אומנות לחימה שנועד להניע את הצ’י בגוף). ההתמחות של רופא סיני היא באחת מהתחומים. תפקידו של הרופא הסיני הוא לאבחן את חוסר האיזון בגוף ולטפל בו. הדגש ברפואה הסינית הוא על האיזון, לא על מחלה. לפי הרפואה הסינית אין טעם בהבנת התהליכים של חלק אחד בלבד, ההרמוניה בכללותה היא הדבר החשוב, ההסתכלות היא על המכלול.
בניגוד לרפואה המערבית שבה הסימפטומים נתפסים כביטוי למחלה, ברפואה הסינית הם נתפסים כחוסר איזון בין היין והיאנג. מצב בריאות = מצב של איזון בין היין והיאנג. כל תופעה גופנית או נפשית מוערכת ע”י הפרת האיזון הזה. גם האדם והטבע שואפים לאיזון בניהם לכן בקיץ כשחם (מצב של יאנג) אנחנו אוהבים לשתות או לאכול דברים קרים ובחורף כשקר (מצב של יין) אוכלים או שותים דברים חמים.
החלק המוכר יותר של הרפואה הסינית הוא האקופונקטורה (אקו = מחט, פונקטורה = דקירה), האקופונקטורה מוסברת בכך שכל קצוות העצבים קשורות ומגיעות בסופו של דבר אל המוח, כאשר ננעצת מחט, נשלח גירוי חשמלי למוח שבעקבותיו הוא “משדר” לכל חלקי הגוף את פקודת הריפוי. הדיקור אמור להפעיל את המרידיאנים כדי שתהיה זרימה טובה של צ’י בגוף. תורה זאת כוללת בתוכה כל מה ששייך לבריאותו של האדם: נשימה, שינה, מודעות, תנועה ותזונה.

איך נעשה האבחון? הרפואה הסינית שמה דגש על החושים. האבחון נעשה ב-4 צורות: התבוננות, הקשבה/הרחה, תשאול ובדיקת הדופק. המטפל הסיני יבדוק את צבע הפנים, גוון העור, צורת וצבע הציפורניים, מראה העיניים והחלק החשוב באבחון יהיה התבוננות בלשון, השריר היחידי שאפשר להתבונן בו ללא מעטה עור. הטיפול יכוון לאיבר שאצלו אובחנה הבעיה שיכולה להיות לשני כיוונים, נובעת מעודף או חוסר פעילות של אותו איבר. כדי להגביר את אפקט הטיפול לעיתים מוסיפים גם טיפול ב”מוקסה”, תערובת צמחים מצמח הלענה שמבעירים אותה לשם יצירת חום מקומי שמגביר את זרימת הדם והצ’י באזור וע”י כך מאיץ את תהליך הריפוי.

נקודה אישית: לרפואה הסינית נחשפתי לפי שנים רבות, כבר ב – 1993, תקופת התרמילאות בסין, שבמהלכה נפגשתי לראשונה עם העם הסיני ומנהגיו. אז והיום, אפשר לראות את הסינים מוקפים ועוסקים בנושא הרפואה כמשהו יום-יומי אם בצורת המחטים הקטנות והמדבקות באוזניהם, הפעילות הרבה שמתקיימת ברחובות על המכשירים הצבעוניים (שהגיעו גם ארצה) או הפעילות בפארקים עם הטאי צ’י או הצ’י קונג או הטפיחות המשונות על הגוף שאמורות להמריץ את זרימת הדם בגוף, את הסימנים הכחולים של כוסות הרוח על הגב, את בתי המרקחת עם התוצרת המשונה שפרוסה לה שם וגם את המסעדות עם המנות המיוחדות שאמורות להמריץ או למתן או להוריד את החום או כל דבר אחר. הכל כדי שהגוף והנפש יהיו בריאים.
האנשים שאני פוגשת בדרך, מדריכים, חברים או אנשים אחרים כל פעם מעשירים אותי בעוד מנהג יומיומי בנושא מה לאכול או מה לא ומתי, איך לשמור על בריאותי כאדם או כאישה, איך לשמור על חום הגוף בהתאם לעונה ועוד עצות כאלו או אחרות.
בשנים האחרונות הפך הטיפול ברפואה הסינית לחלק משגרת חיי בעזרתו ותחת ידיו המקצועיות של מטפל ישראלי שלמד שנים רבות בסין עצמה, מכיר ויודע את הנושא היטב. (המעוניינים לקבל פרטים על המטפל “שלי” מוזמנים לפנות באופן אישי).
אני מאמינה גדולה ברפואה הסינית, היא נשמעת לי הגיונית ונכונה לגוף, היא משמרת את הגוף ומחזקת את הקשר בין הגוף לנפש. ועם זאת, אחרי כל טיפול אני מוקסמת ונפעמת שזה אכן עובד! שהגוף שלי אכן “מדבר” ומבקש את הטיפול שהוא צריך באותו מפגש. ממליצה! המון בריאות!

* למען הסר ספק, הכותבת אינה עוסקת בתחום, רק מתעניינת ומאמינה בו 🙂

facebook
youtube
contact us
contact us