המטבח הסיני – נעמה דור

משפט סיני אומר:

 

天上飞的,只有飞机不吃,地下四条腿的,只有板凳不吃
TIAN SHANG FEI DE, ZHI YOU FEI JI BU CHI, DI XIA SI TIAO TUI DE, ZHI YOU BAN DENG BU CHI
ובעברית: “כל מה שעף בשמיים והוא לא אווירון אוכלים, וכל מה שעל האדמה יש לו ארבעה רגליים והוא לא שרפרף, אוכלים”

בזמן טיול חלק מההכרות עם תרבות אחרת כולל בעיני הכרות עם המטבח של אותה תרבות. האוכל מעשיר את החוויה ומאפשר לנו להכיר עוד קצת את העם. דרך המטבח המקומי אפשר לגלות תרבות, אנשים, אסטטיקה, שקדנות והשקעה שנעשתה בכל מנה.
אני מניחה שגם לכם יש את המקומות שאותם אתם “זוכרים” לפי הריחות והטעמים שלהם.

סין בשבילי היא אוסף של זכרונות בניהם גם ריחות מהמטבח וממסעדות הרחוב הרבות שמילאו אותה בעבר וכיום התמעטו אך עוד ניתן למצוא במקומות פחות מפותחים.
בתקופת התרמילאות שלי, תחילת שנות ה – 90, כשסין רק נפתחה למערב ותרמילאים היו דבר משונה ברחבי סין, אני זוכרת את מסעדות הרחוב שמדי ערב היו פושטות על פינות הרחוב עם השולחנות הנמוכים והשרפרפים הצמודים אליהם, שרשראות של נורות היו נמתחות בין עמוד אחד לשני וקבעו את גבולות “המסעדה”, בצד ניצב דוכן “המטבח”, מעלה אדים ועסוק באופן רצוף עד לשעות הקטנות של הלילה.

עד היום מאד נפוץ בסין לאכול בחוץ. מגוון המסעדות הוא עצום, המסעדות נגישות ויכולות להכיל כמויות גדולות של סועדים ומשמשות בהרבה מקרים “כאולם אירועים” לציון אירועים בחיים. אפשר להפגש במסעדות פועלים עממיות שמגישות את המנות המסורתיות
ומסעדות חדשניות, מעוצבות ויוקרתיות שנותנות מענה לאוכלוסיה המתעשרת שיש כיום בסין. בכל מקרה זה נוח, זמין, טרי וזול לאכול במסעדות בסין.

נראה לפעמים שכל הזמן יש התרחשות סביב אוכל, תמיד הסינים אוכלים אך למעשה יש הקפדה מחמירה על שעות הארוחות. אפשר לכוון שעון על פי שעות הארוחה בסין. על פי רוב ארוחות הבוקר יוגשו בדוכני רחוב בין השעות 7 – 9 בערך. ארוחות הבוקר יכללו לרוב כוס משקה סויה חם מלווה במעין סופגניה מלוחה שנקראת “מקל מטוגן” או לחמניות מאודות ממולאות בשר. ארוחות הצהריים יהיו בין השעות 12 – 14, ולאחר מכן יצאו צוותי המסעדות למנוחה. אפשר לראות מסעדות רבות שהצוות יושב בתחום המסעדה, ראשם שעון על הידיים ועל השולחן. זה הזמן לאכול, לנוח ולקשקש עם יתר העובדים. בשעות אחה”צ יחזרו לעבודה כדי לארגן את המסעדה ולהגיש את ארוחת הערב שיוגשו בין השעות 18 – 20. עסקים יעצרו, שיחות יופסקו, זרמי סועדים ינועו לכיוון המסעדות וטורים עצומים יווצרו מחוץ לכל מסעדה. ולאחר “הגל” יחזור השקט למקומו.

אם אתם “זרים” שמגיעים לסין במטרה לטייל או לעשות עסקים, חשוב שתזכרו לכבד את שעות הארוחות של המארחים שלכם, אחרת יהיה לפניכם סיני חסר סבלנות. אם קיבלתם הזמנה לארוחה, כבדו אותה! העסקים הטובים ביותר נעשים סביב שולחן האוכל, זאת ההזמנות של שני הצדדים להכיר ולהתרשם האחד מהשני ובהתאם לכך יקבע אופי העסקה וחוזק היחסים.

שמות המנות הם דבר מעניין ואין שום רמז למרכיבי המנה בתוך שמה. מעניין ומרשים שכל סיני ידע את המרכיבים, את דרך עשיית המנה והאם היא מתאימה לגוף מבחינת מזג האוויר וטמפרטורת הגוף מבחינת הרפואה הסינית.

ארוחה בסין היא יותר מאשר הצורך להשביע את הגוף. ארוחה סינית יכולה להמשך כמה שעות והיא חוויה המשלבת הנאה לחיך ולעין, פעילות חברתית ומקום ליצירת קשרים והתנסות תרבותית חשובה.

בארוחה הסינית המנות מוגשות אל מרכז השולחן ומונחות על לוח עגול שמסתובב ומאפשר גישה לכל אחד מהסועדים על השולחן. כל אחד מוזג לעצמו מהמנה אל קערתו הקטנה, אין מנות אישיות.
אם רוצים לכבד את הסועד האחד מקובל גם להגיש לו אוכל אל צלחתו עוד לפני שהגשת לעצמך, כדי שהוא יקח לעצמו את החלקים “הטובים” במנה.

רוב המנות בארוחה סינית יהיו מנות חמות מלבד כמה מנות פתיחה שיוגשו קרות. את המנות מגישים בזו אחר זו, כדי לתת מקום כבוד למנה ולהתרשם ממנה. יש חשיבות מאד גדולה למראה של המנה ולצבעים שלה, במטרה שהעין תהנה לא פחות מאשר החיך. את הצלחות משלבים אחת ליד או מעל השניה, כך שבסוף הארוחה השולחן מלא וצבעוני ביותר.

בכל ארוחה יש הקפדה על סדר הגשת המנות. ראשית יוגשו מנות פתיחה קרות הכוללות ירקות, בוטנים ובשרים. לאחר מכן יוגשו מנות עיקריות של ירקות למינהם בטעם מלוח, מתוק, חריף וגם מר. המרכיבים הוקפצו או עברו אידוי או בישול במים והם מנות של בשרים או דגים ולקראת סוף חלק זה יוגשו האורז או האטריות. המרק יוגש תמיד בסוף משום שתפקידו בארוחה הוא לאזן ולסייע לעיכול האוכל. כמנות אחרונות לרוב יוגשו פירות העונה.
את הארוחה מלווה כוס תה ירוק שמתמלא שוב ושוב. תפקידו להרוות וגם לנקות את החיך ולהכינה לטעמים הנוספים.

אורז או אטריות?
החלוקה היא דרום וצפון. לרב תושבי הדרום יהיו אלו שיבחרו לאכול אורז משום שזה הגידול המצוי ביותר באזור הדרום ואילו תושבי הצפון יבחרו לאכול איטריות, משום גידולי החיטה והדוחן המצויים באזורם. לפעמים אפשר לנחש את אזור מוצאו של הסיני על פי הבחירה שלו בין אטריות או אורז.

 

מעט על ההיסטוריה של האוכל:
בכל תרבות עתיקה שיש בה מלוכה או קיסרות, אפשר למצוא מטבח עשיר ומגוון שנועד  לחדש, לרצות את החיך ולהנעים את זמנם של ראשי השלטון, לכן צריך היה להביא טבחים יצירתיים שירכיבו את המנות המיוחדות.
המטבח הסיני, אחד מהמטבחים העתיקים בעולם, השומר על המסורת לאורך כל השנים והוא אחד מהמטבחים המגוונים ביותר בעולם מבחינת מנות, מרכיבים, צבעים וטעמים.
האוכל הסיני הוא בין היחידים בעולם שמסורת הכנתו, מבחינת עקרונות וטכניקות, נשתמרה במשך יותר מ – 30000 שנה, השוני הוא במגוון המרכיבים שגדל מאז.

התרבות הסינית התפתחה באזור מרכז סין של ימינו, סביב הנהר הארוך או בשמו המוכר נהר היאנגצה, ומשם התפשטה צפונה ודרומה. הקו המפריד את דרום סין מצפונה הוא קו רוחבי אווירי שנמתח בין שאנגחאי ומערבה אל צ’אנגדו. לאורך השנים בירות הקיסרות היו ממוקמות בעיקר בחלקה הצפוני של המדינה והמטבח הקיסרי הסיני הושפע והתבסס על הגידולים החקלאיים שהיו בצפון שהם בעיקרם דוחן ומאוחר יותר חיטה, בעוד האורז היה גידול של דרום סין.

הרפואה הסינית המסורתית מתייחסת לנושא האוכל בספר “אי-צ’ינג” הקלאסי ויש לה השפעה על נושא התזונה הסינית שהיא עונתית ומתבססת על ירקות העונה ומשקל רב ניתן לנושא חום-קור של האוכל.
האוכל נשפט על פי  היכולת שלו לקרר את הגוף, צבעו, ריחו, טעמו ומרקמו. ארוחה טובה היא ארוחה שמאזנת בין חמשת הטעמים ובין השפעתה על חום-קור הגוף.
בתקופת שושלת סונג, מאות 10 – 12 לספירה, יש נדידה לדרום סין משום פולשים ושינויים שלטוניים בקיסרות, דבר שמביא לחשיפה למזון דרומי ועיקרו הוא אורז, שהופך להיות דומיננטי על השולחן הסיני. במיוחד לאחר שמגיע זן מיוחד של אורז שאפשר לגדלו בהצפה ועל ידי כך להגן עליו מפני מזיקים שונים.
מאוחר יותר מגיעה השפעה גם מהצפון הרחוק יותר, מאזור מונגוליה ומאזור מערב סין, ונכנסות השפעות של מזון מוסלמי, ללא בשר חזיר, אל המטבח הסיני.

אחד מתפקידה של הקיסרות היה לשנע את התוצרת החקלאית ברחבי המדינה. אחת מהדרכים היתה מעבר דרך תעלות פנימיות ברחבי סין והקיסרות הקפידה להעמיק אותן כדי שסירות תוכלנה לעבור בהן. נדידה של תוצרת חקלאית משפיעה על המטבח ומסייעת בגיוון.

על שולחנו של הקיסר הסיני עלו מדי יום 100 מנות שונות שלא חזרו על עצמם, גם אם הקיסר אהב מנה מסוימת היתה הקפדה לא להכינה שוב ושוב כדי למנוע את הרעלת המנה האהובה על הקיסר. כדי להגן על הקיסר בנושא זה, מונה “טועם קיסרי” שהיה דוגם מהמנה בעזרת מקלות אכילה מכסף כדי לודא שהאוכל אינו מורעל. מקלות האכילה מכסף איפשרו זיהוי של רעלים במזון משום שבמגע עם רעל הכסף השחיר. אם הטועם הקיסרי היה שורד את הטעימה, הקיסר יכול היה לאכול את ארוחתו.

קונפוציוס אמר שהמלומד או איש המעלה יתרחק מבית המטבחיים ולא יעלה על שולחנו עצמים חדים ואלימים כמו סכין.
מקלות האכילה, הצ’ופ סטיק, משמשות תפקיד חשוב בארוחה הסינית. כיום עשויים ברובם מעץ, פלסטיק או שנהב, וגם הם חלק מאותה מסורת מכובדת של המטבח הסיני. לא ברור מתי החלו הסינים להשתמש במקלות אכילה שבעבר היו זרדים של שיח במבוק, שהיה נגיש בהרבה מקומות, אך ברור שהם חלק מכל ארוחה כבר כמה אלפי שנים.
כיום ישנו חוק ברחבי המדינה לשימוש במקלות אכילה רב שימושיים כדי לא להכחיד את משאבי הטבע.
המנות ממילא מוגשות חתוכות לחתיכות נגיסות המאפשרות שימוש במקלות האכילה כך שבכל מקרה אין צורך בסכין. אכילה בעזרת מקלות אכילה מאפשרת אכילה איטית ובמנות קטנות ועל ידי כך עיכול טוב יותר. (למרות שכבר ראיתי סינים ששולקים את הארוחה פנימה ללא עיכוב ועם הרבה קולות רקע).

שיטות בישול במטבח הסיני:
במטבח הסיני קיימות מספר שיטות מסורתיות לבישול שקיימות כבר כ – 3,0000 שנה. מרכיבי המנה נחתכים מראש ורק אחרי שהכל מוכן מתחילים בהכנתה. התיבול נעשה בהתאם לשף. זה נחשב לא מכבד את מכין המנה אם מוסיפים תבלינים אחרי שהמנה הוכנה והוגשה.

טיגון ערבוב: השיטה הנפוצה ביותר, שימוש בוואק, בכמות מעטה של שמן ובחום גבוה מאד, טיגון לזמן קצר שנותן מכת חום כך שהשכבה החיצונית של המרכיבים נסגרת ושומרת על עסיסיותם ופריכותם של הירקות.
טיגון עמוק: לפני הטיגון משרים במשרה ואח”כ מטגנים בשמן עמוק וחם, מונע מהמנה לצאת שמנונית.
בישול איטי: מתבצע בנוזלים, לאט ובמשך זמן ארוך יחסית. שלב ראשון בבישול זה הוא טיגון קל כדי לאטום את השכבה החיצונית ולשמור על עסיסיות הירק וטעמו. אח”כ מוסיפים נוזלים ותבלינים על אש קטנה לזמן רב.
אידוי: זהו יתרונו של המטבח הסיני, בישול עם אדי מים בלבד. התוצאה היא מאכל עדין שטעמי המרכיבים השתמרו בו. נעשה בתוך מגשי במבוק או סירים עם תחתית מחוררת שעליה מונח המזון ומתחתיו סיר עם מים רותחים כך שהאדים מבשלים את המזון.

רוב הכמעט מוחלט של שפים במסעדות בסין הם גברים, בבית על פי רוב מבשלים שני בני הזוג כשלרב הבשלן הטוב יותר במשפחה הוא הגבר. במשפחה סינית ממוצעת התפקידים המסורתיים שקיימים בחברה המערבית אינם תקפים. המהפכה הקומוניסטית הביאה לשוויון, וזה אחד מהם.

כמה מוצרי יסוד במטבח הסיני:
המטבח הסיני מתבסס על חמישה טעמים בסיסיים: חמוץ, מתוק, מלוח, מר וחריף. ולכל אחד מהם יש מקום וחשיבות על פי הרפואה הסינית.

צ’ילי – אחד מהמרכבים שהפך להיות מזוהה עם המטבח הסיצ’ואני, הוא למעשה יבוא שהגיע מבחוץ. סוחרים פורטוגזים הביאו את הצ’ילי אל סין ממקסיקו והכירו אותו לאנשי המקום, שאהבו את הטעם ואת תחושת חימום הגוף באזורים הקרים שבהם חיו, ואימצו אותו בחום למטבח הסיני ובעיקר לסיצ’ואני שם אוכלים צ’ילי עם אוכל במקום אוכל עם צ’ילי.
אותו הדבר לגבי תירס ותפוחי אדמה שגם הגיעו מבחוץ על ידי הסוחרים ואומצו אל המטבח.

סויה – טופו העשוי מגיבון פולי סויה הוא המוצר המצוי בכל פינה בסין ומספק תחליף חלבון בארוחה. אפשר למצוא גם חלב סויה שמשמש כחלק מארוחת הבוקר וניתן למצוא אותו בכל דוכן ארוחת בוקר. בנוסף רוטב סויה, שמן סויה וממרח סמיך העשוי סויה המשמשים בבישול.

ירקות – אפשר למצוא בסין מבחר עצום של ירקות ירוקים הנמצאים בכל ארוחה וארוחה. סוגי עלים שמשמשים כמרכז המנה או בליווי עם בשרים שונים או כמילוי ללחמניות הבאוזה. אפשר גם להפגש עם מבחר של ירקות מיובשים או כבושים במקומות שבהם קשה להשיג ירקות לאורך השנה.

 

מטבחים מובילים:
ברחבי סין ישנם שמונה מטבחים שנחשבים כמטבחים מובילים עם מסורת קולינרית. לכל אחד ממטבחים אלו יש גרסאות ושיטות מקומיות נוספות.

מטבח סיצ’ואן SICHUAN שנקרא CHUAN CAI מחוז סיצ’ואן, מחוז פורה בתוצרת חקלאית המופצת בכל רחבי סין, נחשב למטבח החריף ביותר. האוכל הסיצ’ואני מפורסם בטעמים המודגשים של צ’ילי, שום, פלפל חריף, ג’ינג’ר, שנועדו לעורר את התאבון ואת חוש הטעם. שיטת הבישול השכיחה היא טיגון.
מנות מהמטבח: “GONG BAO JI DING” = עוף בנוסח סיצ’ואן עם בוטנים והרבה פלפלים, “MA PO DOU FU” מנת טופו.

מטבח קנטון או גואנדונג GUANGDONG / CANTON שנקרא גם YUE CAI הוא המטבח המוכר ביותר במערב מכיוון שתושביו היו הראשונים להגר למערב. מטבח זה מצטיין בטעמו העדין ובטריותו. מתאפיין בשימוש מועט בשמן ובתבלינים, בעיקר דגים, מאכלי ים, ירקות ופירות טריים בשיטות של אידוי, הרתחה, טיגון וערבוב.
המטבח ידוע גם בשימוש בחיות שונות ומשונות כדוגמת: נחשים, מוח של קוף, חלזונות, צפרדעים, צבים, כלבים וכו’. בעיר גואנגדז’ו שבמחוז גואנגדונג, אפשר למצוא שוק חיות למטרות אכילה.
אחת מהמנות הידועות של מטבח זה היא הדים סאם בשפה הקנטונזית, אוסף של מנות בגודל נגיסה שמוכנות בשיטות בישול שונות ובמילויים שונים.
מנות מהמטבח: Sliced Beef with Oyster Sauce , Rice Noodles Fried with Sliced Beef, Guangdong-style Mooncake, Stewed Sweet and Sour Pork.

מטבח שאנדונג SHANDONG, שנקרא LU CAI, נחשב למטבח חשוב ומשפיע בין המטבחים השונים בסין. משום קרבתו לים יש שימוש רב במאכלי ים. הטעמים על פי רב הם מלוחים יותר. בגלל תנאי האקלים האורז לא היה גידול נפוץ ודגנים משמשים כמרכיב המרכזי בתפריט. מחוז שאנדונג ידוע בחומץ המפורסם שמיוצר בו.
מנות מהמטבח: Peeled Shrimp in Cucumber Rings, Bird’s Nest Cooked in 4 Ways, Different sorts of sea food.
חלק ממטבח זה הוא המטבח הבייג’נאי BEIJING משום מיקומה של בייג’ינג בצפון הקר וחוסר במי השקייה, הגידול המרכזי באזור זה הוא חיטה. המטבח מתבסס על מזון ותבלינים אשר מחממים את הגוף.
משתמשים בעיקר באטריות בצורות שונות של הכנה, לחם אפוי מאודה או מטוגן ובז’יאוזה (=כופתאות ממולאות).
המנה המפורסמת במטבח זה היא  “ברווז פקין” ברווז שניצלה במספר שלבים מעל פחמים ומצופה בתבלינים שונים כמו: דבש, סויה, שנותנים מראה שחום וטעם פריך. המנה מוגשת עם חביתיות קטנות, בצל ירוק, ורוטב שזיפים מעולה. זאת מנה מאד פופולרית ואפשר למצוא אותה גם מחוץ לסין.

מטבח פו-ג’יאן FUJIAN שנקרא MIN CAI, ממוקם בדרום מערב סין עם חופים מצד אחד ושטח הררי מצד שני. מטבח הידוע בשימוש הנרחב בדגים ומאכלי ים. הטבחים של מחוז זה נחשבים למומחים בחיתוך של דגים ובשר, במבחר טכניקות שנועדו לשפר ולהדגיש את טעם המנה. הטעמים במטבח זה יהיו יותר מתוק – חמוץ. במחוז זה יש הקפדה שחומרי הגלם של המנה יישארו מזוהים גם במנה המוגמרת.
מנות מהמטבח: המנה המפורסמת היא Mee Sua, אטריות קמח לבן דקות. בנוסף Fish Balls, Fujian Wonton,Fujian Rice Noodles.

מטבח ג’ה-ג’יאנג ZHEJIANG שנקרא ZHE CAI, שבאזור מרכז סין, ידוע בשימוש בצמח הבמבוק ומאכלי ים ודגים שונים. במטבח זה יש שימוש גדול במלח ויין סיני והוא משלב סוגי בישול שונים.
מנות מהמטבח: המאכל המפורסם של המטבח הוא Jiaohuo Ji “התרנגול הקבצן”. בנוסף Peeled Shrimps with Longjing Tea Leaves, West Lake Water Float Grass Soup, Steamed West Lake Grass Carp in Vinegar Sauce, Fried Small Bells, Sautéed Prawns and Eel with Fresh Chilli Pepper.

מטבח חונאן HUNAN שנקרא XIANG CAI, אזור עם אדמה פורייה ותוצרת חקלאית טובה שבאה לידי ביטוי גם במנות. במטבח זה יש שימוש נרחב בירקות ופירות. זהו מטבח עונתי עם הבדלים גדולים בין תפריט הקיץ לתפריט החורף. ידוע בשימוש נדיב בצ’ילי, כך שנחשב למטבח חריף במיוחד.
מנה מפורסמת של המטבח היא עוף דונגאן. בנוסף Steamed Preserved Pork, Fried Stinky Bean curd, Fish Head Steamed with Minced Pepper .

מטבח אנחווי ANHUI שנקרא HUI CAI, יש בו שימוש נרחב בעשבי פרא ותיבול מקומיים, במגוון פטריות וגידולי במבוק. שימוש גבוה יותר בשמן. שיטת הבישול המקובלת היא צלייה וחריכה.
מנות מהמטבח: Maofeng Mountain Smoked Fish, Smoked Preserved Fish, Fuliji Roasted Chicken,Butterfly Noodles.

מטבח ג’יאנסו JIANGSU שנקרא SU CAI, הנמצא בדלתת נהר היאנגצ’ה ומפורסם בבישול המשלב את הבשר והעצם ביחד. מציצת העצמות בזמן הארוחה נחשבת למנהג מקובל סביב השולחן. במטבח זה ישנה הקפדה על האסטטיקה והצבעוניות של המנות, ושימוש במרכיבים המתאימים לעונה.
אחד מהמטבחים העיקריים במטבח זה הוא המטבח השאנחאי SHANGHAI המצטיין במאכלי ים משום הקירבה לים. שימוש בכמות גדולה יותר של שמן מיתר המטבחים, תבלינים וצ’ילי בעיקר. אחת מהמנות הידועות היא סרטן שעיר שאופייני לתקופת הסתו ונמצא בכל מסעדה שמכבדת את עצמה ברחבי שאנגחאי.
מנות מהמטבח: Fish Head in Casserole, River Carp in Sweet-and-sour Sauce with Pine Nuts, Different Kinds of Sticky Rice Cake.

המטבח המוסלמי הוא מטבח נוסף, השונה מיתר המטבחים, משום שאינו משתמש בבשר חזיר. שימוש רחב בבשר כבש בצורות שונות. זהו המטבח שהגיע על דרך המשי וקיבל השפעות זרות, בעיקר ממרכז אסיה. שיאן כנקודת מוצא שנמשכת לכל הצד המערבי של סין ועד לגבולות עם מדינות הסטאן השונות. לכל אורך דרך זאת יש קהילות מוסלמיות. המנות הפופולריות כוללות שיפודי בשר, פיתות, תבשילים ועוד.

בשנים האחרונות אפשר להרגיש את ההשפעה של המערב בכניסת מוצרי חלב אל סין. הסינים נחשפים לפרסומות ענק מושקעות הדוחפות את אנשי המשפחה לצרוך מוצרי חלב לטובתם ולטובת ילדיהם. אפשר להפגש בזה בעיקר בערים הגדולות עם פרסומות הפונות בעיקר אל הדור הצעיר, אך אפשר להרגיש את ההשפעה גם באזור הכפרי.
השפעה נוספת היא בכניסת רשתות של “אוכל מהיר”, רשתות מערביות כמו “מקדונלדס”, “פיצה האט”, “קנטקי פרייד צ’יקן” נמצאות בכל פינת רחוב, נגישות, זולות ועובדות סביב השעון.

קינוחים:
הסינים אינם ידועים כיצרני קינוחים ששווה לטעום אותם. אפשר למצוא מגוון גדול אך לרוב העוגיות תהינה שמנוניות והעוגה תהיה עם קרם שנמרח בין שכבות בצק קנויות.
כל ארוחה תסתיים בצלחת פירות העונה בניהם גם עגבניות שרי.
בחגים כמו “חג אמצע הסתו” אפשר למצוא עוגיות ממולאות בממרח עשוי שעועית אדומה, מרקם נעים וטעם מתוק.

עוגיות המזל המזוהות עם המטבח הסיני הינם המצאה מחוץ לגבולותיה של סין. אחד מבעלי המסעדות בנוי-יורק רצה לפרסם את מסעדתו והציע עוגיות אלו כחלק מהשיווק ומהר מאד הן הפכו לסימן זיהוי למסעדות סיניות ברחבי העולם, מלבד בסין עצמה, שם לא מכירים את העוגיות או המנהג.

כוס תה תלווה כל ארוחה וארוחה, מגוון סוגי התה הוא עצום ולכל סוג תה יש את השם המיוחד לו. אבל על זה בפעם הבאה…

בתאבון ולבריאות
נעמה דור

facebook
youtube
contact us
contact us